רמברטוב היא עיירה שבה התגוררו בתקופת בין המלחמות 2,000 יהודים שהיוו 10% מאוכלוסיית העיירה. במהלך מלחמת העולם השנייה, היהודים הנרדפים, שננעלו על ידי הגרמנים בגטו רמברטוב, קיבלו עזרה מהפולנים. אחד מהם היה יאן וייצ'ורקובסקי.

במהלך המערכה בספטמבר 1939 רמברטוב סבלה מהתקפות אוויריות גרמניות. הן גרמו לבריחה המונית של תושבים יהודים מזרחה. עם כניסת הגרמנים לעיירה ב-12 בספטמבר, החלה באופן מיידי רדיפת היהודים ובזיזת רכושם. בשנה שלאחר מכן הוקם גטו רמברטוב והכובשים הגרמנים החליטו לגדר אותו בתיל. רק כ-1,800 יהודים חיו שם. רבים מהם עבדו במחסנים ובמחנות העבודה הגרמניים הסמוכים שהיו בשטח מפעל התחמושת לשעבר "פוציסק" ומפעל "פוליגון".

בשנת 1942 החל חיסול הגטו, מה שסימן את השמדת תושביו. בין ה-19 ל-20 באוגוסט הועברו היהודים לראשונה לפלניצה ולמיידז'שין, משם הפנו אותם הגרמנים למחנה הההשמדה טרבלינקה.

לפני שזה קרה, הוענק סיוע משמעותי לאוכלוסייה היהודית על ידי יאן רישארד וייצ'ורקובסקי – עובד בכפייה שעבד במחסן בשטח מפעל "פוציסק" לשעבר. הוא העביר באופן נטול אנוכיות אוכל ונעליים לגטו. הוא גם עזר ליהודים לברוח. עזרה זו הייתה פשוטה יותר מאחר ווייצ'ורקובסקי, שמיין חומר מלחמה במפעלים הגרמניים, פגש פועלים יהודים.

יחד איתם הוא אף ארגן פעולת חבלה במפעל להשמדת שקיות משי ששימשו לאחסון אבק שריפה. לרוע המזל, הגרמנים הבינו שבמפעל מתבצעת פעילות חבלה ועצרו חלק מהפועלים. ביניהם היה וייצ'ורקובסקי, שלאחר ריצוי עונש המאסר חזר בשמחה למחסן.

תרומותיו של הפולני אושרו לאחר המלחמה על ידי ברנרד לאופגס, יהודי מרמברטוב. הוא גם הזכיר כי וייצ'ורקובסקי סיפק לו קנקרט מזויף על שם מריאן קובלסקי, שבזכותו הצליח לעזוב כנוצרי ולעבוד בעבודת כפייה ברייך השלישי ולשרוד את תקופת המלחמה שם.

למרבה הצער, הסיפור הזה עדיין לא פותח – אנחנו לא יודעים אם וייצ'ורקובסקי פעל לבד או כחלק ממדינת המחתרת הפולנית. לאופגס, שהצהיר ב-1950 בפני מוסדות פולין על עזרתו של וייצ'ורקובסקי, נותר גם הוא בגדר תעלומה ועקבותיו נעלמו.