ב-5-7.8.1944, הגרמנים רצחו בין 40,000 ל-65,000 איש בוולה (המחוז המערבי של ורשה). הטבח בוולה נחשב לאחד ממעשי הזוועה הגדולים ביותר שביצעו הגרמנים נגד אזרחים נטולי הגנה במהלך מלחמת העולם השנייה.

לאחר פרוץ מרד ורשה ב-1 באוגוסט 1944, הוציא מנהיג גרמניה אדולף היטלר צו להשמדה מוחלטת של בירת פולין ותושביה. הדבר הובהר בהמשך בהוראה מטעם הרייכספיהרר SS היינריך הימלר.

"כל תושב צריך למות, אסור לקחת שבויים. ורשה אמורה להיהרס עד היסוד ובדרך זו להוות דוגמה מאיימת לכל אירופה".

כדי ליישם את ריסוק המרד העקוב מדם, בחר הימלר בגנרל אריך פון דן באך זלבסקי, שפיקד בעבר בין היתר על המשטרה ויחידות ה-SS שביצעו את השמדת האוכלוסייה היהודית במינסק ובמוגילב ובמקומות רבים אחרים לאחר התוקפנות של גרמניה נגד ברית המועצות ב-1941.

קבוצה בפיקודו של הגרופנפיהרר SS היינץ ריינפארת' נשלחה לדכא את המרד, והיא כללה יחידות מחטיבת SS RONA (מבנה שיתוף פעולה שהורכב משבויי מלחמה רוסים לשעבר) בפיקודו של בריגדפיהרר SS ברוניסלב קמינסקי, וגדוד SS בפיקודו של שטנדרטנפיהרר SS אוסקר דירלוונגר ויחידות נוספות. ההתקבצות הגיעה לשוליה המערביים של ורשה בערב ה-4 באוגוסט. למחרת החלה ההתקפה על וולה (המחוז המערבי של ורשה), במטרה לפרוץ למרכז העיר.

יחידות גרמניות החלו לרצוח במקביל אזרחים חסרי הגנה. בתחילה הם נרצחו במקומות מגוריהם. בשעות אחר הצהריים של ה-5 באוגוסט החלו הגרמנים לדחוק את האוכלוסייה למקומות נבחרים ורצחו אותם שם בהמוניהם. נקודות החיסול מוקמו בקרבת סוללת הרכבת ברחוב מוצ'ידלו (בין 4.5 ל-12 אלף איש), בפארק סובינסקי (כ-1,500 איש) בשטחי מפעלים: פרנשק (בין 4,000 ל-6,000 איש) "אורסוס" (בין 6,000 ל-7,500 איש) ובמקומות רבים אחרים. איש לא ניצל. נשים, ילדים כולל תינוקות, קשישים ומאושפזים בבתי חולים נרצחו גם הם. מבצע ההשמדה לווה באונס ושוד בכל עבר. ההערכה היא שבין 40,000 ל-65,000 תושבי ורשה נרצחו על ידי הגרמנים ב-5-7 באוגוסט.

אחד האחראים לפשעים הללו, היינץ ריינפארת', לא רק ניצל מעונש לאחר תום מלחמת העולם השנייה אלא גם עשה קריירה פוליטית ברפובליקה הפדרלית של גרמניה. הוא היה ראש עיריית ווסטרלנד בין השנים 1951 ל-1967 והיה חבר בלנדטאג של שלזוויג-הולשטיין בין השנים 1958-1967.