כשהפך לצלם בפולין שלפני המלחמה, וילהלם בראס לא ציפה למה שצפן לו העתיד. הוא סירב פעמיים לחתום על רשימת הלאום הגרמני (פולקסליסט) ונשלח לאושוויץ. שם הורו לו ה-SS לצלם תמונות לתיעוד סודי. הוא גם תפס את חייהם של אסירים, אך לאחר טראומת המלחמה לא חזר למקצועו כצלם.
וילהלם בראס נולד ב-3 בדצמבר 1917 בז'יבייץ (עיירה בדרום פולין). סבו מצד אביו, אלברט, הגיע מאלזס. לפיכך היה לווילהלם מוצא גרמני, אך אימו הייתה פולנייה. בני הזוג גידלו את בנם בפטריוטיות ובאהבה לפולין. אביו של וילהלם נלחם נגד רוסיה הבולשביקית, שבשנת 1920 ניסתה לכבוש את הרפובליקה הפולנית השנייה ואת שאר אירופה.
לפני מלחמת העולם השנייה הפך וילהלם לצלם. הוא רכש את המקצוע הזה באטלייה בקטוביץ, שהיה שייך לדודתו.
צלם ופולני
ב-1 בספטמבר 1939 תקף הצבא הגרמני את פולין והחל במלחמת העולם השנייה. מכיוון שלווילהלם היו שורשים גרמניים, הנאצים, לאחר שכבשו את ז'יבייץ, הציעו לו לחתום על הפולקסליסט. זו הייתה רשימה מיוחדת של אנשים, שחולקו לארבע קטגוריות, כולל אנשים ממוצא גרמני שיוכלו לחזק את ה"גרמניות" בשטח הפולני הכבוש.
לאחר שסירב להפוך לפולקסדוש, בראס נסע לקריניצה, כדי להמשיך לעבוד כצלם. עם זאת, הוא השתוקק להילחם בגרמנים והחליט לעשות את דרכו לצרפת, שם החל להתגבש הצבא הפולני.
עם זאת, בעת שחצה את הגבול ב-1940, הוא נצפה על ידי תושבי למקוס, שהלשינו עליו. הגרמנים עצרו את וילהלם בראס והכניסו אותו לכלא. באותה שנה העבירו אותו למחנה הריכוז הגרמני אושוויץ. במהלך השילוח הציעו לו הכובשים הגרמנים פעם נוספת לחתום על הפולקסליסט, אך בראס הרגיש פולני לחלוטין ולא רצה לשתף פעולה עם הגרמנים. הוא חשב שלמרות הדיכוי שהוא מתמודד איתו, יהיה זה לא מכובד להכחיש את פולין. לפיכך, הוא שוב סירב. עד מהרה התקבל על ידי המציאות החדשה והאכזרית של אושוויץ.
תמונות מהגיהינום
במחנה קיבל את המספר 3444, ולאחר מכן נשלח לבצע עבודות בנייה. אולם עד מהרה למדו הגרמנים על כישורי הצילום שלו. אז הם הורו לו לצלם תמונות של האסירים הנכנסים. הוא צילם עד אלף מהם בלילה. לאחר המלחמה, הוא העריך כי צילם בעצמו כ-50,000 תמונות במהלך השבי במחנה.
הוא צילם גם את חיי היומיום במחנה: עבודת האסירים, אך גם את המפגשים החברתיים של אנשי המחנה הגרמנים. הוא צילם גלויות ותמונות דיוקן. כשהגרמנים אהבו אותן, הם נתנו לו לחם, לפעמים גבינה ואפילו נקניקיות. כפי שהוא עצמו נזכר, זה אפשר לו לחלוק את האוכל שלו עם אחרים. באושוויץ הוא הוזמן גם לצלם את סשן החתונה של זוג אסירים.
ב-1943 החליטו גם רופאי ה-SS של המחנה, יוזף מנגלה, המכונה "מלאך המוות", ואדוארד וירטס, שערכו ניסויים רפואיים פסאודו-מדעיים באסירי המחנה ולאחר המלחמה נחשבו לפושעים גרמנים, לנצל את מומחיות הצילום שלו. אלו התצלומים שהותירו את הטראומה הגדולה ביותר בזכרונו של וילהלם. מנגלה הנחה אותו לצלם, בין היתר, נשים יהודיות וצועניות עירומות חולות סרטן שעברו ניסויים אכזריים. כאשר "מלאך המוות" הוצא מהמחנה, אסרו שלטונות המחנה הגרמני על וילהלם לצלם את היהודים. הם חשבו שזה בזבוז של חומר הצילום ששימש לצילום שלהם.
הוא לא הרס את התצלומים
ב-1945 גרמניה הפסידה במלחמה. בחזית המערבית נסוג הצבא הגרמני מבעלות הברית המתקדמות, והצבא האדום התקדם ממזרח. הכוחות הסובייטיים התקרבו לאושוויץ והגרמנים הורו לצלם להשמיד את התמונות שצילם. בראס התחיל לשרוף את התשלילים. עם זאת, הם היו עשויים מצלולואיד לא דליק. הודות לכך, וילהלם ועמיתו הצליחו לשמור את התצלומים. שניהם עשו זאת באופן מחתרתי מול קציני המחנה, כמובן. התצלומים שימשו מאוחר יותר לא רק היסטוריונים אלא גם עורכי דין במהלך משפטים נגד הנאצים הגרמנים.
בראס פונה למחנה ריכוז גרמני אחר, מאוטהאוזן-גוזן. שם הוא שוחרר על ידי חיילים אמריקאים. האמריקאים יעצו לו שלא לחזור לפולין בגלל ההשתלטות הקומוניסטית. הם הציעו לקבל אזרחות של מדינה מערבית כלשהי, אך וילהלם סירב.
טראומה לשארית חייו
לאחר שחזר לעיר הולדתו, בראס עדיין תכנן לעבוד כצלם. למרבה הצער, תמונותיהן של נשים יהודיות מבוהלות במחנה המשיכו לעלות לנגד עיניו. לאחר המלחמה הוא הודה: "צילמתי נשים, בנות, ובמקביל היו לי אסוציאציות ויזואליות. ראיתי את הנשים היהודיות העירומות האלה. התחלתי להרגיש גועל מצילום. זה כל כך השפיע על הנפש שלי שלא יכולתי לשכוח את זה. אני כבר הולך למות עם זה".
וילהלם הלך לפסיכיאטר לקבל עזרה והומלץ לו לוותר על מקצועו. הוא הפך לאומן ולא סיפר לאיש על עברו במשך שנים. אולם היסטוריונים ישראלים הגיעו אליו, ואחריהם אירניוש דוברובולסקי, במאי פולני. הוא יצר סרט תיעודי על וילהלם בשם "דיוקנאי".
ב-23 באוקטובר 2012 וילהלם בראס נפטר בעיר הולדתו.
ב-2020 דווח שתתבצע הפקת סרט עלילתי על חייו של הצלם. הבמאי ההוליוודי רוברט סטרומברג, זוכה שני פרסי אוסקר, יביים את הסרט.