גאיובקה הוא כפר שהיה במרחק של כ-3 ק"מ מסטוצ'ק וגרובסקי. הוא כבר לא קיים היום, לאחר שהפך לחלק מאותה עיר. לפני המלחמה גרו בו משפחות בודדות ב-7 בתים, כולל משפחת רדז'ימינסקי – ליוקדיה, בולסלב וילדיהם: מייצ'יסלב, אדמונד, דנוטה והלנה.

כשהגרמנים החלו לחסל את הגטו בסטוצ'ק ב-22 בספטמבר 1942, היהודים חיפשו בכפרי הסביבה מקלט מפני הגירוש למחנה ההשמדה טרבלינקה הסמוך. ביום הגירוש נלקחה חסיה (חשקה) פרביש לבית רדז'מינסקי. היא הייתה אז כבת 10 או 11 והייתה היחידה ממשפחתה שנמלטה מהכיתור הגרמני. היא שהתה אצל משפחה פולנית כמעט חודש. כשהיא הסתובבה בחופשיות בחווה, החליטו השכנים להזהיר את רדז'ימינסקי כדי שיסתירו אותה. היא הובלה לבונקר ביער על ידי מייצ'יסלב, שם שרדה עד שהגרמנים נסוגו מהאזור באוגוסט 1944.

עם הזמן התברר שבאזור מסתתרים יהודים רבים. הם הצליחו לשרוד, בזכות עזרתם של פולנים. הם הגיעו לחוות הכפר רק בלילות כדי לבשל לעצמם אוכל. אסתרה ומאיר אולשאק, יצחק – אחיה של אסתרה – וחנה עם אמה (שמות משפחה לא ידועים), וכן זוג נוסף עם שני בנים (כנראה אליהו ושרה טדלבאום), שהו בקביעות אצל בני הזוג רדז'ימינסקי שגרו ליד היער. אותם אנשים אספו את מזונם בשדות, ובעונת החורף קיבלו מזון מאיכרים ידידותיים. מחתרתיות קפדנית הייתה הכרחית – אנשים שהסתתרו ביערות ובבונקרים לא הורשו לבקר בכפרים בקבוצות. רק אנשים בודדים הלכו להביא מזון, כדי להימנע מהשארת עקבות בשלג, שעלולות להוביל לשביל המחבוא או לעורר תנועה רבה מדי מסביב לבקתות, במיוחד אלה בשולי היערות.

בני הזוג רדז'מינסקי מעולם לא החליטו להחזיק את היהודים במבני החווה שלהם, משום שהגרמנים חדרו ללא הרף לאזור, ערכו בדיקות בבתי הכפר בחיפוש אחר יהודים נסתרים.

כל תשעת היהודים שביקרו בקביעות את משפחת רדז'ימינסקי במשך שנתיים שרדו את הכיבוש. התכתבות ארוכה שלאחר המלחמה בין הלנה רדז'ימינסקה וחסיה פרביש מעידה על היחסים החמים ששררו בין המצילים לניצולים.