ההיסטוריון והפעיל החברתי היהודי, עמנואל רינגלבלום, המשיך בעבודה שעשה לפני פרוץ הסכסוך, גם במהלך מלחמת העולם השנייה. הוא עזר לאנשים במצוקה ותיעד בקפדנות את הזוועות הגרמניות שבוצעו נגד היהודים.

עמנואל רינגלבלום נולד ב-21 בנובמבר 1900 בעיירה בוצ'אץ'. השטחים הפולניים שבהם גדל היו אז חלק מהאימפריה הרוסית. 14 שנים לאחר לידתו פרצה מלחמת העולם הראשונה. משפחתו של עמנואל פחדה מחיילים רוסים שיזמו פוגרומים נגד האוכלוסייה היהודית, ולכן החליטו לעבור לנובי סץ'.

היסטוריון יהודי ופעיל בקהילה

רינגלבלום עזב את נובי סץ' לוורשה ב-1922 כדי להתחיל ללמוד היסטוריה באוניברסיטת ורשה. הוא נכח בשיעורים ובהרצאות של היסטוריונים פולנים בולטים, ביניהם מרסלי הנדלסמן ויאן קוצ'נובסקי-קורווין. עם זאת, מורו היה איגנסי שיפר – מהאינטלקטואלים היהודים המובילים בפולין בתקופה שבין המלחמות.

חמש שנים לאחר תחילת לימודיו הציג עמנואל את עבודת הגמר שלו על גורלם של יהודי ורשה בימי הביניים. ההיסטוריה של הקהילה היהודית בוורשה הפכה למומחיות של רינגלבלום. הוא רצה לפרסם עבודה נוספת בנושא – המכסה את השנים 1527-1795 – אך פרוץ מלחמת העולם השנייה קטע את מחקרו.

רינגלבלום האמין שאין ללמוד את ההיסטוריה היהודית בנפרד מגורל אירופה והעולם. לדעתו, ההיסטוריה של היהודים בפולין הייתה קשורה להיסטוריה של פולין, ולא ניתן להתייחס לנושאים אלו בנפרד. הוא היה מודע לסכסוכים הקיימים בין הקהילה היהודית לפולנית, אך לדעתו הייתה זו טעות לראות את יחסי פולין-יהודים בהקשר של אנטישמיות בלבד. לדעתו, מתחים וסכסוכים בין שני העמים נולדו מתוך אי הבנות וחוסר ידיעה של שתי הקבוצות זו על זו. הוא קידם את הפצת ההיסטוריה היהודית כדי לסייע להבנה הדדית ולפתרון סכסוכים. ההיסטוריון אהב את שפת היידיש, את התרבות היהודית ואת הפולקלור. הוא גם לווה מסיפורי עם יהודיים בעבודתו האקדמית.

היוצר העתידי של "ארכיון הגטו" היה מעורב מאוד בחיי החברה והמדע היהודיים. בין היתר היה ממייסדי המדור ההיסטורי של המכון המדעי היהודי בווילנה (העיר הייתה אז בפולין). הוא היה קשור גם לבנק המרכזי ללא ריבית ("Cekabe"), שמומן על ידי הוועדה היהודית האמריקאית המשותפת לתפוצות (ג'וינט). הוא עבד בעיקר כמורה, אך ב-1938 ויתר על מקצוע זה כדי להתמסר כולו לפעילות חברתית. רינגלבלום הפך לעובד במשרה מלאה של הג'וינט. בסוף שנות ה-30 הוא עסק בסיוע ל-6,000 יהודים שנרדפו על ידי הנאצים בגרמניה. המלחמה והמדיניות הגרמנית האנטי-יהודית נגעו בו בהכרח.

תיעוד גורלם של היהודים בגטו ורשה

ממש לפני תחילת מלחמת העולם השנייה, באוגוסט 1939, כרתו אדולף היטלר ויוסף סטלין ברית משותפת. כשהגיע מידע זה לרינגלבלום, הוא עזב את הקונגרס הציוני בז'נבה וחזר לוורשה. לאחר שגרמניה פלשה לפולין, הוא מיד החל בסיוע לאנשים נזקקים. לרוע המזל, ההתקפה המשותפת של גרמניה הנאצית וברית המועצות הסתיימה עם כיבוש פולין. ורשה, שבה התגורר, נכבשה על ידי הגרמנים. הנאצים החלו לרדוף פולנים ויהודים בפולין הכבושה. ליהודים הם הקימו גטאות, שבהם יישבו בכוח את האוכלוסייה היהודית. בגטאות שררו צפיפות, מחלות, רעב ומוות. רינגלבלום מצא את עצמו במקום כזה בוורשה בנובמבר 1940.

אפילו בגטו עמנואל היה מעורב בארגונים שסייעו לנזקקים ביותר (למשל וועד הסיוע המרכזי, עזרה עצמית חברתית יהודית). הוא היה קשור גם לארגון היהודי הלוחם, שהצית את המרד האנטי-גרמני בגטו ורשה באפריל 1943.

אולם פעילותו החשובה ביותר התבצעה במסגרת ארגון שנוסד ביוזמתו – עונג שבת ("שמחת השבת"), שהיה המקור של ארכיון רינגלבלום כפי שהוא מוכר כיום. הוא הצליח לשכנע את נציגי האינטליגנציה היהודית, סופרים, מורים ועובדי קהילה לעזור לו לתעד את המתרחש בגטו ורשה ומחוצה לו. עמיתיו אספו מגוון חומרים: החל מכתבים, עלונים וכרזות ועד תפריטי מסעדות, כרטיסים לחשמלית או עטיפות ממתקים. הם חקרו יחסים חברתיים בגטו ואת הארגונים שפעלו בו. הם עסקו בתופעות של שחיתות, ברעב השורר, במחלות בכל עבר. הם גם התמקדו בדמוגרפיה, דת, כלכלה ותרבות. הם חקרו את תנועת ההתנגדות היהודית ואת יחסי היהודים עם גרמנים ופולנים. מעל הכל תיעדו את השואה – השמדת האוכלוסייה היהודית על ידי גרמניה הנאצית. הם הקימו ארכיון ייחודי של גטו ורשה, שכיסה את התקופה מאוקטובר 1939 עד אפריל 1943.

בריחה ומעצר

רינגלבלום נמלט מהגטו בפברואר 1943. עם זאת, הוא המשיך לחזור לשם כדי לחלץ אחרים ולספק עזרה לאנשים נזקקים. הוא הגיע לשם גם יום לפני פרוץ מרד גטו ורשה. אולם הפסיקו לשמוע עליו והתברר שהגרמנים עצרו וגירשו אותו למחנה עבודת הכפייה הגרמני בטרבניקי. עם זאת, המחתרת הפולנית והיהודית נקטו בפעולה כדי להוציאו משם.

רינגלבלום התאחד עם משפחתו לאחר שחרורו. כולם מצאו מקלט בבונקר "קריסיה" ברחוב גרויצקה בוורשה. שם המשיך עמנואל בעבודתו כהיסטוריון ותיאר את הטרגדיה של היהודים. לרוע המזל, המשטרה החשאית הגרמנית, הגסטפו, גילתה את מקום המסתור ב-7 במרץ 1944. הוא נחשף כנראה על ידי פולני בן 18, שנורה על כך על ידי מחתרת העצמאות הפולנית. היהודים שהסתתרו בבונקר נלקחו לכלא "פביאק". הם נהרגו כנראה שלושה ימים לאחר מכן. עמנואל רינגלבלום מת יחד עם משפחתו.