הם היו ארבעה מהעיר סמורגון. האחים קוסביצקי התבררו כלא רק חזנים מצטיינים, אלא גם טנורים ליריים, שביצעו רפרטואר אופראי.

משה, יעקב, שמחה ודוד קוסביצקי, צאצאי משפחה יהודית אורתודוקסית, החלו את קריירת החזנות שלהם בווילנה. משה (1889-1965) גילה את כישרון השירה הגדול ביותר. הוא תרגל את שירה האורטוריה שלו תחילה בעיר הולדתו סמורגוניה ולאחר מכן בווילנה, לשם עבר ללמוד את המלאכה.

בשנת 1925 כשרונו יוצא הדופן נשא פרי – משה הפך תחילה לחזן בבית הכנסת "סאוול" בווילנה ולאחר מכן בבית הכנסת הגדול, במקום גרשון סירוטה, שהיה אז בעל שם בינלאומי. שלוש שנים לאחר מכן הוצעה למשה ההזדמנות לספק את שירותי הקול שלו בבית הכנסת הגדול טמפלום בוורשה. עד מהרה, גם בביצוע רפרטואר אופראי, גם קולו זכה להכרה בינלאומית. השוו אותו לאנריקו קארוסו. במלחמת העולם השנייה הוא שהה בברית המועצות, ובין היתר שר באופרה הגיאורגית בטביליסי. משה חזר לארצו ב-1946, אך עד מהרה עזב לארה"ב, שם המשיך בקריירת השירה שלו.

שלושת אחיו של משה לא זכו להצלחה כה מרהיבה. הם היו חזנים בחרקוב, קרמנץ, לבוב, לוצק, רוסטוב ווילנה. הצעיר, דוד (1911-1985), היה היחיד שרכש השכלה מוזיקלית גבוהה, ולמד בקונסרבטוריון בווילנה.

לאחר תום מלחמת העולם השנייה התיישבו גם יעקב ודוד בארה"ב, ואילו שמחה התיישב בדרום אפריקה. לאחר המלחמה היה דוד חזן בבית כנסת בברוקלין ולימד בסמינר הליטורגי היהודי בניו יורק.