רומן אברהם בילה את רוב חייו בצבא הפולני. הוא השתתף בהגנה על לבוב, במלחמת פולין-בולשביקים ובמלחמת ההגנה ב-1939. הוא גם תמך במורדים שלזיה.

קצין הצבא לעתיד נולד ב-28 בפברואר 1891 בלבוב. כבנו של פרופסור למשפטים, הוא קיבל השכלה טובה, ובסופה דוקטורט במשפטים ומדעי המדינה. הוא היה פעיל בארגונים הפולניים הפעילים בלבוב – איגוד הנוער הפולני "זט" וחוליות ברטוש. במלחמה הגדולה לחם אברהם ברוב החזיתות בהן נלחם הצבא ההבסבורגי, הועלה לדרגת סגן פרשים ועבר קורס בן שנה בבית הספר לקצינים בוואנס.

ב-1918, בלבוב, הצטרף לקדרים הצבאיים הפולניים, ארגון חשאי המאגד קצינים המשרתים בצבאות המדינות המחולקות. כבר ב-1 בנובמבר, מיד לאחר כיבוש אותה עיר פולנית דאז בידי האוקראינים, הוא ויחידתו המאורגנת ניהלו מאבק נועז. ב-3 בנובמבר הוא הצליח להשתלט על "גבעת התליין", שהפכה לנקודת מפתח בהגנה על לבוב. המקום הוחזק בידי חייליו של אברהם, למרות האש הכבדה של האויב, כולל הפגזה ארטילרית. הסגן עצמו נפצע בידו.

בינתיים יצר מחייליו מחלקת "נואשים", שהשתתפה בפשיטות רבות על האויב. היחידה כללה את הפרש הצעיר ביותר ממסדר "וירטוטי מיליטרי" – אנטוני פטריקייביץ'. במהלך המלחמה עם הסובייטים ב-1920, לאחר פרק קצר בטייסת האוויר 59, ארגן אברהם קבוצת ניתוק, שהורכבה בעיקר מ"נואשים" לשעבר. בראשו ריסק את האויב בהורודישצ'ה ובחודצ'וב, שם נפצע ופיקד על היחידה מאלונקה. שנה לאחר מכן, כבר בהיותו סגן-אלוף, יצא לשלזיה עילית, שם היה אמור ליצור קשר עם מורדים עתידיים. לאחר מכן הוא העביר נשק ומתנדבים אל מעבר לגבול לתמיכה במרד השלזיה השלישי.

במהלך מלחמת ההגנה ב-1939 פיקד, פעל בדרגת תת אלוף, על חטיבת הפרשים וילקופולסקה. הוא התפרסם בהתקדמות לשטח האויב, ולאחר מכן לחם בבויאנובו, לצ'ינה והשתתף בקרב בזורה. אברהם פיקד במיומנות על פקודיו, ולפעמים סיכן את חייו. ב-15 בספטמבר קיבל את הפיקוד על קבוצת מבצעי הפרשים, איתה הצליח לפרוץ לוורשה. שם פיקד על חטיבת הפרשים הקולקטיבית, שהגנה על הבירה עד לכניעת העיר. הגנרל עצמו נפצע באורח קשה ואושפז.

ב-15 באוקטובר הוא נלקח למפקדת הגסטפו ולאחר מכן נכלא במצודת פוזנן ובמספר רב של אופלאגים – מחנות קצינים גרמניים, מהם ניסה להימלט. לאחר המלחמה חזר לפולין, שם היה מעורב בפעילות חיילים משוחררים והיה במעקב של משרד הביטחון. הוא נפטר ב-26 באוגוסט 1976 בוורשה.