ההגנה על פראגה ב-4 בנובמבר 1794, הידועה גם בשם טבח פראגה, הייתה הקרב האחרון בתולדות חבר העמים הפולני-ליטאי. ההגנה בוצעה ב-4 בנובמבר 1794 על ידי כוחות פולנים בפיקודו של הגנרל יוזף זאייצ'ק (13,000 חיילים) נגד חיילים רוסים בפיקודו של אלכסנדר סובורוב (קודם לדרגת פילד מרשל לאחר הניצחון; 23,000 חיילים). תבוסת הצד הפולני סימנה את פתיחת הדרך לוורשה, שהייתה שוות ערך לנפילת מרד קושצ'יושקו ולחתימה הסופית של חלוקת המדינה הפולנית-ליטאית.

לאחר תבוסת המגינים, חיכה גורל נורא לאוכלוסייה האזרחית. רצח, אונס וביזה התרחשו בהסכמה, או יותר נכון בהוראת אלכסנדר סובורוב. מלבד האוכלוסייה הפולנית השלטת, בפראגה גרו גם יהודים, שקשה לקבוע את מספרם. לפי מחקר שנכתב בתקופת בין המלחמות על ידי ההיסטוריון עמנואל רינגלבלום (1900-1944), בהחלט מדובר בלא פחות מ-900 איש. המחבר המצוטט ציין כי ניתן לטעון שהיו 100 קורבנות יהודים מתועדים של הטבח, הן בפראגה והן ביערות שמסביב, שבהם מצאו היהודים מקלט. עם זאת, הוא טען במקביל כי במציאות המספר גבוה פי כמה. לפי דיווחיהם של ניצולים פולנים ויהודים, הכוחות הרוסים פעלו באכזריות יוצאת דופן, למשל רצחו אב משפחה לעיני האם והילדים שנלקחו בשבי. לפעמים גם משפחות שלמות, כולל משרתים, נלקחו בשבי.

מפקד אוכלוסין שנערך לאחר חלוקת פולין, שנערך לצורכי מס גולגולת, הראה כי כ-40 יתומים יהודים נותרו בפראגה לאחר מעבר הצבא הרוסי; לעומת זאת, מספר היתומים למחצה היה גבוה בהרבה. בנוסף, נשרפו מספר רב של בתים ופונדקים. הידללות האוכלוסייה היהודית הייתה כה ברורה, עד שבשנת 1795 הוציא ראש עיריית פראגה תעודות פטור ממס גולגולת לכל המשפחות היהודיות שהוכיחו כי התגוררו בפראגה לפני הקרב ב-4 בנובמבר 1794.