תדיאוש רומר, כדיפלומט פולני, זוכה בקרדיט רב על סיוע לאזרחים פולנים בגלות. בזכות מאמציו ניצלו קצת יותר מ-2,000 יהודים פולנים שמצאו מקלט מהשואה במזרח הרחוק.
קריירה דיפלומטית בימי שלום ובזמן המלחמה
רומר נולד ב-1894 למשפחת בעלי קרקעות באחוזת אנטונוש בליטא של היום. ב-1917, לאחר שסיים את לימודיו בשווייץ, הפך עורך הדין הצעיר והמבטיח למזכירו בפריז של רומן דמובסקי, שהיה נשיא הוועד הלאומי הפולני בפריז.
כאשר בשנת 1918 פולין השיבה את עצמאותה, רומר שימש כמזכיר שגרירות פולין בפריז ובהמשך מיקד את עבודתו בפולין. שם הוא קודם לראש המחלקה המערבית באגף המדיני והכלכלי במשרד החוץ. בשנות ה-30 הקריירה שלו במשרד שגשגה – הוא היה חבר מועצה במשלחת הדיפלומטית ואחר כך בשגרירות ברומא, מ-1935 שגריר בפורטוגל, ולאחר מכן מ-1937 שגריר ביפן. מלחמת העולם השנייה תפסה אותו במזרח הרחוק.
השגריר שמר על קשרים טובים מאוד עם הקיסרות, שהתבררו כחשובים מאוד כשהגיעו לשם פליטים מפולין. לרוע המזל, כל הסיבות הפוליטיות, כלומר השתייכותה של יפן למדינות הציר והלחץ הגרמני, הביאו לחיסול הנציגות הדיפלומטית הפולנית בטוקיו בשנת 1941. לכן עברו רומר וצוותו לשנגחאי. שם מילא השגריר הפולני תפקיד מרכזי בסיוע לפליטים פולנים, בעיקר יהודים.
כתוצאה ממשא ומתן ומשיחות בין מדינות, עזב שגריר פולין את שנחאי בקיץ 1942 כחלק מחילופי דיפלומטים מערביים בדיפלומטים יפניים. ואז, בסתיו של אותה שנה, הוא מונה לשגריר בברית המועצות. הוא נשאר בקויבישב, שם ישבה הנציגות הפולנית, עד אביב 1943. כמו בשנחאי, רומר מילא תפקיד מרכזי גם בשטח סובייטי לא מסביר פנים, כשתמך באזרחים פולנים שגורשו לסיביר ומרכז אסיה.
יכולותיו והצלחותיו של רומר זכו להכרה בלונדון – ביולי 1943 הוא מונה לשר החוץ בממשלתו של סטניסלב מיקולאיצ'יק.
כשהסתיימה מלחמת העולם השנייה, השר רומר נשאר בלונדון ולאחר מכן נסע לקנדה, שם מצא עבודה באוניברסיטת מק'גיל במונטריאול.
בגלות, תשומת הלב שלו לענייני פולין באה לידי ביטוי בהקמת המכון המדעי הפולני בקנדה, שהיה לו מעמד של מוסד אוניברסיטאי. גם בזכות מאמציו, הוקמה הספרייה הפולנית הגדולה ביותר בצפון אמריקה, הידועה בשם הספרייה הפולנית ע"ש וונדה סטצ'ייביץ'.
תדיאוש רומר נפטר ב-1978.
מאמצים דיפלומטיים למען פליטים יהודים ביפן
הפליטים היהודים הראשונים הגיעו ליפן בספטמבר 1941. רובם היו יהודים שנמלטו מהשואה מליטא. הם הצליחו לעזוב על ידי נסיעה למזרח הרחוק כי הייתה קונסוליה יפנית בקובנה, בראשות צ'יונה סוגיהרה. קונסול זה היה סימפטי כלפי היהודים הנמלטים, והנפיק להם אשרות מעבר. קונסול הכבוד ההולנדי יאן זוורטנדייק היה מעורב גם בסיוע, והתיר נסיעה ללא אשרה לקוראסאו ההולנדית, בתנאי שהיהודים יקבלו אשרות מעבר מסוגיהרה.
המסלול של הפליטים מקובנה בליטא היה מסובך למדי. ראשית, חצו הקבוצות לוולדיווסטוק, משם נאלצו לחצות את ים יפן לצורוגי על האי הונסיו. לאחר שהגיעו ליפן, המסע לא הסתיים, שכן נאלצו לנסוע באוטובוס לתחנת רכבת, ומשם נלקחו הפליטים ליוקוהמה או לעיר קובה.
מתחילת שהותם ביפן טופלו המגיעים החדשים על ידי השגריר הפולני. מלבד הסיוע הסטנדרטי, משימתו העיקרית הייתה לארגן אשרות שהייה לאזרחים פולנים, שכן היו להם רק מסמכי מעבר. משא ומתן נרחב התקיים עם השירותים הדיפלומטיים של מדינות רבות בנושא זה. משימה זו הייתה מהקשות ביותר, שכן רובן היו סגורות בפני פליטים ובעיקר בפני בני הלאום היהודי. גם חברי פרלמנט פולנים באוסטרליה וקנדה היו מעורבים בשיחות.
הודות לעבודתו הקשה והמסורה של רומר, הוא השיג מכסות של אשרות מקלט למדינות הבאות: לקנדה – 250, לאוסטרליה – 65, לניו זילנד – 30 ולבורמה (כיום מיאנמר) – 50. בנוסף, 400 תעודות הושגו לפלסטין, וסופקו נסיעות אינדיבידואליות לארצות הברית (כ -350 איש) ומרכז אמריקה (כ-100 אנשים).
על מנת להבטיח שהסיוע בשטח ביפן יתנהל בצורה חלקה וללא הפרעות, הקים רומר את הוועדה הפולנית לסיוע לנפגעי מלחמה (עם מטה בערים היפניות קובה וטוקיו), עם אשתו זופיה כיושבת ראש הוועדה. פעילותה בוועדה הייתה ענפה מאוד. היה חשוב מאוד ליצור שיתוף פעולה עם ארגונים יהודיים, שנתנו סיוע רב. הם כללו את הג'וינט מניו יורק והקהילה הדתית היהודית בעיר קובה. כדי להקל על הפליטים לסדר את ענייניהם, הקים רומר משרד קונסולרי זמני באוסקה על מנת שלא יצטרכו לעשות נסיעות ארוכות ומעייפות לטוקיו.
ב-1941 יותר מ-900 פליטים שלא הצליחו לקבל אשרות למדינות בעלות הברית נסעו עם השגריר לשנגחאי. שם החל רומר פרק נוסף של פעילות דיפלומטית פולנית במזרח הרחוק.