בתקופת הכיבוש הגרמני של פולין הפכו הזוג לשצ'ינסקי מהכפר הקטן בוצ'יאנקה, ליד סימיאטיצ'ה, לגיבורים שקטים. תוך סיכון חייהם הם סיפקו מחסה ל-13 יהודים. מנובמבר 1942 עד יולי 1944 הם חלקו איתם את הדברים היקרים ביותר – בטיחות ומזון.

בין האנשים שמצאו מקלט בבית לשצ'ינסקי היו בני הזוג פלדמן, כולל בנימין, טוחן מכובד שהצליח להימלט מהגטו עם משפחתו. אליהם הצטרפו בני הזוג פוקס – הקצב בנימין ובתו; וכן: בני הזוג גרודז'יצקי – הבורסקאי שלמה מורדקה ומשפחתו, אשר לאחר שעזבו את מקום מחבואם, החליטו לחפש מחסה אצל מכרים ותיקים.

בולסלב לשצ'ינסקי ואשתו אנה ניהלו חווה ועסקו ברפואה וטרינרית. נולדו להם שלושה בנים: פרנצישק, יוזף והצעיר, סטניסלב. הם הקפידו מאוד על הסתרת האורחים שלהם. ראוי להזכיר כי בשטחי פולין הכבושים בידי הגרמנים היה חוק בתוקף שקבע עונש מוות על עזרה ליהודים. בשום שטחים כבושים אחרים לא הנהיגו הגרמנים חוק כזה.

המשפחות פלדמן ופוקס מצאו בתחילה מחסה בערימת תפוחי אדמה וגרודז'יצק באסם בקומה העליונה, שם התנהלה תקשורת בלחש והאוכל נמסר בדלי על חוט. כאשר אספקת החציר אזלה, הפכו חפירות ביער הסמוך למסתור החדש.

החיים במחבוא התבררו ככרוכים בסכנה. רגע אחד דרמטי במיוחד התרחש כאשר חיילים גרמנים כמעט גילו את מקום המסתור במהלך ציד. בהזדמנות אחרת שני פולנים, שסחטו והכו את בנימין פוקס, ניסו להוציא בכוח מידע על תכשיטים שהסתיר לכאורה, מה שהוביל למותו.

לאחר תבוסת גרמניה החליטו בני הזוג גרודז'יצקי להגר. גורל דומה חיכה למשפחת פלדמן, שבסופו של דבר מצאו בית חדש בישראל.

למרות השנים, משפחת לשצ'ינסקי נשארה בלבם של אלה שעזרו להם. ב-18 בנובמבר 1997 העניק מכון יד ושם לבני הזוג לשצ'ינסקי את התואר חסידי אומות העולם, ובשנת 2014 סטניסלב לשצ'ינסקי הפך לאזרח כבוד של מדינת ישראל.