ב-1 במרץ 1951, בכלא רקובייצקה בוורשה, רצחו הקומוניסטים את הקולונל לוקאש צייפלינסקי, המכונה "מחרשה", ראש הוועד הרביעי של האגודה לחופש ועצמאות.

לוקאש צייפלינסקי נולד ב-26 בנובמבר 1913 בקווילץ' שבמחוז ויילקופולסקה. הוריו ניהלו מאפייה וחנות. אביו פרנצישק ושני אחיו הגדולים השתתפו במרד ויילקופולסקה. בשנים 1929 עד 1934 היה תלמיד בחיל הצוערים מס' 3 בראביץ'. הוא המשיך את לימודיו הצבאיים בבית הספר לקציני חיל רגלים באוסטרוב מזובייצקה.

לאחר שקיבל קידום כקצין, הוא נשלח לגדוד 62 של חיל הרגלים בבידגושץ'. במהלך מערכת ספטמבר של 1939, בקרב בזורה, הוא השמיד בעצמו 8 טנקים גרמניים, על כך הוענק לו אות וירטוטי מיליטרי. לאחר כניעת ורשה עשה את דרכו להונגריה, ומשם נשלח חזרה לפולין בפקודה להצטרף למחתרת. במהלך המעבר הוא נעצר ונכלא על ידי הגרמנים בכלא בסאנוק, משם הצליח להימלט.

צייפלינסקי נכנס לתפקיד מפקד מחוז ז'שוב של האיחוד למאבק מזוין (ZWZ), ולאחר שנה הפך לראש הפיקוח של ז'שוב של ה-ZWZ/צבא הבית (AK). עם יחידתו הוא השתתף במבצע סערה, והשתתף בשחרור ז'שוב. הוא לא הניח את נשקו לבקשת הכוחות הסובייטיים, ונשאר במחתרת.

בתחילת 1945 צייפלינסקי שובץ במפקדת מחוז קרקוב של צבא הבית. שם הוא היה מעורב ביצירת מבנים מחתרתיים חדשים בתוך ארגון NIE, ולאחר מכן במשלחת הכוחות המזוינים בבית. לאחר מכן הצטרף לאגודה לחופש ועצמאות המתפתחת (WiN), שם הפך ליו"ר מחוז קרקוב של ארגון מחתרת זה, וכבר בדצמבר 1945 הפך למפקד האזור הדרומי של WiN.

בינואר 1947 הוא הפך לראש הוועד הרביעי של WiN, שאותו הוביל עד למעצרו ב-28 בנובמבר 1947. צייפלינסקי נכלא בוורשה, שם עבר חקירה ארוכה ואכזרית שנוהלה על ידי קציני ביטחון קומוניסטים, שהסתיימה במשפט וגזר דין מוות ב-14 באוקטובר 1950. הוא הוצא להורג יחד עם שאר חברי הוועד הרביעי של ה-WiN ב-1 במרץ 1951.

משנת 2011, כל 1 במרץ נחגג בפולין כיום הזיכרון הלאומי לחיילים המקוללים.