המונח ריאליזם סוציאליסטי שימש לראשונה בעיתונות הסובייטית ב-1932, אם כי השיטה היצירתית מאחורי המונח פותחה בשנות ה-20. היא כללה הכפפה מוחלטת של הפעילות האמנותית למטרות האידיאולוגיה הקומוניסטית, שמרכזה בברית המועצות. המגמה התבססה גם בפולין עם הגעתו של הצבא האדום בשנת 1944. שיא הריאליזם הסוציאליסטי, שהפך לכלי תעמולה של המפלגה הקומוניסטית בפולין, היה בין השנים 1950 ל-1953.
באופן רשמי, הריאליזם הסוציאליסטי היה קו מנחה מחייב של מדיניות התרבות הסובייטית מאז 1934, כאשר הקונגרס הראשון של איגוד הסופרים הסובייטים התקיים בברית המועצות. תומכו הנלהב ביותר היה הסופר מקסים גורקי. באותה תקופה, תיאורטיקני האמנות הסובייטים פנו נגד ההפשטה, והחשיבו אותה מנותקת מהמציאות החברתית ובלתי מובנת. הם קידמו דרישה לאמנות מעורבת, נגישה שמשקפת את הבעיות האותנטיות של ההמונים העובדים.
לאחר תום מלחמת העולם השנייה, כאשר פולין נפלה לתחום ההשפעה הסובייטי, כיוון זה קודם על ידי מפלגת הפועלים הפולנית ולאחר מכן על ידי השבועון קוז'ניצה שבסיסו בלודז'. כאשר ורשה נהרסה, תפקדה לודז' במשך זמן מה כבירה הבלתי פורמלית של פולין, ובה שגשגו חיי התרבות.
הקומוניסטים החלו לדבר באופן רשמי על ריאליזם סוציאליסטי בתרבות בשנת 1947 לאחר הבחירות המזויפות שלהם לפרלמנט (https://dignitynews.eu/pl/jak-instalowala-sie-wladza-komunistyczna-w-polsce-sfalszowane-wybory-w-1947-r/). הבסיס המוסדי לכיוון החדש ניתן על ידי ועדת השרים לתרבות בנשיאות מועצת השרים. משימתה הייתה להשתלט על החיים התרבותיים, כמו גם לצאת למאבק נגד 'שרידי האמנות הבורגנית'.
מה שהיה מכריע לביסוס הריאליזם הסוציאליסטי בתקופה זו היה הנאום שנשא נשיא פולין בולסלב ביירוט באירוע פתיחת תחנת הרדיו בוורוצלב. במאמרו משנת 1947"על הפצת התרבות", קרא מנהיג המדינה לאומנים להשתלב בחברה והכריז על הכנסת אלמנטים תכנוניים למדיניות התרבות הרחבה יותר של המדינה על פי המודל הסובייטי. ההנחיות הכלליות שהציג ביירוט פותחו עוד בקונגרס האינטלקטואלים העולמי להגנה על השלום בוורוצלב, שהתקיים בין ה-25-28 באוגוסט 1948. הנאום החשוב ביותר ליוצרים בגוש המזרחי היה מאמר של יו"ר איגוד הסופרים של ברית המועצות וידידו של סטלין, אלכסנדר פדייב. באופן תמציתי, זה היה מניפסט פוליטי נגד התרבות המערבית.
מ-1948 והלאה יצאו השלטונות הקומוניסטיים למתקפה בתחום התרבות. הגורל הוביל לכך שהמילייה האמנותית הראשונה שנאלצה להסתגל ל'תרבות החדשה' היו הסטיריקנים. אז הגיע תור הסופרים, המכונים "ליטרצי" ב-PRL, אמנים חזותיים, אמני תיאטרון, מוזיקאים ומלחינים ויוצרי קולנוע.
דבר משמעותי הוא שבגל השינוי הקומוניסטים דיכאו יוזמות חיוביות, כמו הגדלת קהל הקוראים בציבור, שהייתה במידה רבה ההצלחה של קואופרטיב ההוצאה לאור "צ'יטלניק". מ-1944 עד 1948, נשיאה היה יוזף בוריישה (בנימין גולדברג). בהנהגתו, הפך בית ההוצאה למרכז תרבותי וחינוכי מרכזי, שכונה המעצמה הרביעית בפולין, ולזכותו עמדו מסעות פרסום רבים למען קריאה, שהיו באמת מוצלחים. מעמדו של בוריישה הפך במהרה לאיום על השלטונות הקומוניסטיים. ב-1948 הוא הואשם ב'צמיחה של יוזמה פרטית בלתי מבוקרת בתחום ההוצאה לאור' ובקידום פרסומים המייצגים את ה'קתוליות המיליטנטית', מה שהחליש את השפעתו.
הלחץ הכבד של הקומוניסטים על האומנים הביא ליצירות רבות שהיו לא מוצלחות, סכמטיות וחסרות כשרון אמנותי. הם נקראו רומנים תעסוקתיים. 'עבודת העבודה' הראשונה, כפי שהיצירות הללו נקראו בין היתר, יצאה לאור בפולין הקומוניסטית ב-1946/1947. זה היה יסודות הרומן, והוא נכתב על ידי אלכסנדר פיטלקובסקי. כותרתו הייתה התייחסות רופפת לבטון הסובייטי של פיודור גלדקוב – הרומן התעסוקתי הראשון בברית המועצות.
על מה היו הרומנים התעסוקתיים? חוקרי ספרות מזכירים בדרך כלל את המוטיב הבא: בהשפעת תחרות העבודה, עובדים פזיזים הפכו עד כה לגיבורים סוציאליסטים. ככלל, באספת עובדים אחת, העובד הפעיל והמקודם ביותר נשא נאום ששינה את היחס של השאר לעבודה. המהפך גרם לכל החטיבות להתחיל להשתמש בשיטות עבודת צוות. בדפים של יצירות כאלה הופיעו גם דמויות שליליות, כמו משתמטים, שנחשפו לעתים קרובות כסוכנים של מודיעין זר, חבלנים ואינטליגנציה שולית (בדרך כלל מהנדסים). כדי לבזות עוד יותר את 'אויבי המעמד', סופרים ריאליסטים סוציאליסטים ייחסו להם אלכוהוליזם, התמכרות למין ונטייה לקלפטומניה.
בכל הנוגע ליצירות על מסך הכסף, סרט העלילה הפולני הראשון שהוגדר כסרט תעסוקתי היה שדות בהירים (1947), בבימויו של יוגניוש צקלסקי. כיכבו בו קז'ימייז' דיימק, האנה בייליצקה ואנדז'יי לפיצקי. הקהל דחה את הסרט, והיצירה הפכה למושא לבדיחות רבות.
תהליך הנסיגה ההדרגתית מהריאליזם הסוציאליסטי החל בתחילת 1954, בהשפעת מותו של סטלין.