כאשר כוחות סובייטים התקרבו למחנה הריכוז אושוויץ-בירקנאו, מחנה ריכוז גרמני נאצי שהיה גם מרכז להשמדת יהודים, הורו הגרמנים על פינויו. בינואר 1945 החלה צעדת מוות שאסירים רבים לא שרדו אותה. בין המפונים היו שלוש נשים יהודיות הונגריות, אולגה לנגל ושתי חברותיה, מגדה ולואיזה. מה היה גורלן?
במהלך ההגירה הכפויה שלהן הצליחו שלוש הנשים היהודיות להימלט ולהסתתר בחווה פולנית בבעלותם של מריה ולודוויק פאשק, תושבי הכפר בז'צ'ה שליד פשצ'ינה. מאוחר יותר, במחבוא בעגלת חציר, הן הועברו לביתם של אוגוסטין וזופיה גודז'יק.
אוגוסטין, שעבד במשטרה המקומית, הידועה בשם לנדוואכה, סיפק הגנה נוספת, מכיוון שאיש לא חשב שהקצין הזה יכול להחזיק נשים יהודיות בביתו. הנשים לא רק מצאו קורת גג מעל לראשן, אלא גם מגע אנושי ותמיכה. אולגה שיתפה לעתים קרובות את זיכרונותיה עם משפחת גודז'יק.
למרות זאת, סכנה הייתה עלולה להיווצר בכל עת. יום אחד אולגה אפתה עוגה, ובדיוק באותו רגע נכנס למטבח של בני הזוג גודז'יק חייל גרמני שגר בסמוך. האישה, שלא איבדה את הריכוז שלה, המציאה במהירות סיפור שמספר לו שהיא קרובת משפחה של המשפחה. היא לא הופיעה לפני כן כי טיפלה באמה החולה. הגרמני האמין לאולגה.
לאחר תום המלחמה השאירו הנשים היהודיות את כתובות בתי המשפחה שלהן. אוגוסטין שמר אותן בקופסה נסתרת, שלמרבה הצער נהרסה מהלחות. מאוחר יותר עברה אולגה לניו יורק וייסדה מוסד להנצחת קורבנות השואה – ספריית הזיכרון ואוסף האמנות של מלחמת העולם השנייה. ב-1981 חזרה לפולין כדי להודות באופן אישי למשפחות שהצילו אותה.
משפחת גודז'יק זכתה ב-1992 בתואר "חסידי אומות העולם" מטעם יד ושם על הצלת יהודים. לרוע המזל, גם זופיה גודז'יק וגם בעלה אוגוסטין מתו עד אז. האישה נפטרה בשנת 1961 והגבר בשנת 1979. המדליה התקבלה על ידי בתם יאדוויגה, שגם זכתה באות.