תחת הרפובליקה העממית הקומוניסטית של פולין, לדורות של פולנים לא הייתה מודעות לפעילותה של ממשלת פולין הגולה בזמן המלחמה ואחרי המלחמה. בינתיים, היקף עבודת הממשלה, משרדיה וסוכנויותיה היה נרחב מאוד, במיוחד במקרה של משרד החוץ והנציגויות הקונסולריות והדיפלומטיות שלו. הוא הונצח בתולדות המדינה הפולנית, והציל אזרחים פולנים מהלאום היהודי במהלך מלחמת העולם השנייה. בולטת במיוחד הייתה המשלחת הפולנית בשוויץ, שהפכה למרכז הצלה של יהודים באירופה הכבושה.

פעילות הסיוע התאפשרה הודות לראש מוצב ברן – אלכסנדר לאדוש. עם זאת, הוא לא היה היחיד שלקח חלק במבצע החילוץ. מלבדו עבדו קונסטנטי רוקיצקי וסטפן רינייביץ' בצד הפולני. הראשון בתפקידו כראש המדור הקונסולרי, האחרון כיועץ המוצב, סגן ראש המוצב. ראוי להזכיר כי רוקיצקי היה בזמנו קצין המודיעין הפולני בברית המועצות.

בצד היהודי ריכזו את המבצע חיים אייס, פעיל באגודת ישראל האורתודוקסית, ואברהם זילברשיין, פעיל ציוני וחבר הפרלמנט הפולני לפני המלחמה. את הקישור בין שתי הקהילות ביצע יוליוס קוהל, אשר ריכז את עבודת הסיוע. בהיותו יהודי, עבד בתפקיד כנספח. בשגרירות היו כמובן עוד אנשים רבים שהיו מעורבים במאמץ הסיוע בעצמם. ניתן לתאר את המודעות שלהם לסיוע כמגוונת – מהחשאית ביותר ועד לסיוע ציבורי בצורת איסוף כספים.

תופעת הסיוע במוצב ברן כללה, מחד גיסא, ניסיונות לארגן את יציאת היהודים מהשטחים הכבושים באמצעות מה שנקרא דרכונים של אמריקה הלטינית, ומאידך גיסא, בפעילות הסברה הנוגעת לקנה המידה של שואת היהודים בפולין הכבושה. לפי מחקר, כ-10,000 דרכונים הונפקו לפרגוואי, פרו, אל סלבדור, הונדורס והאיטי. מתוך מספר זה ידועים רק 3,262 שמות של יהודים שקיבלו דרכון, ולכן המחקר עדיין נמשך. כפי שציינו היסטוריונים, דרכונים מולאו באופן אישי על ידי רוקיצקי בין השנים 1941-1943, אך כתב ידו, עד כה, נמצא רק על כאלף מסמכי דרכון.

כאשר נודע לממשלת פולין במאי 1943 על זיוף המסמכים והגיעה לידיעתם הברחתם לפולין הכבושה, היא תמכה באופן מלא בהליכים מצילי חיים אלה.