מ-2018, על פי החלטת הפרלמנט הפולני, ב-24 במרץ חוגגת פולין את יום הזיכרון הלאומי לפולנים שהצילו יהודים. התאריך לא נבחר במקרה – באותו יום בשנת 1944 נורתה משפחת אולמה מהכפר מרקובה ליד לאנצוט על ידי הגרמנים מפני שהסתירה 8 יהודים.

בזמן הכיבוש הגרמני, המקום היה שייך למחוז קרקוב. ביתם של בני הזוג אולמה היה ממוקם בפאתי הכפר, הרחק ממבני איכרים, ואולי זו הסיבה שהמשפחה לקחה את הסיכון בהסתרת פליטים יהודים.

יוזף וויקטוריה (לבית נימצ'ק) אולמה וששת ילדיהם חיו בצניעות לפני המלחמה, וניהלו חווה המתמחה בירקות ופירות. ראש המשפחה סיים את בית הספר החקלאי בפילזנו בהצטיינות. יוזף עסק גם בגידול דבורים ובגידול תולעי משי. בזמנו הפנוי, הוא אהב לעסוק בכריכת ספרים וצילום. התשוקה האחרונה שלו הביאה מאות קלישאות של אשתו, בנותיו ובניו. אושר משפחתי נרשם שם, כולל ילדים, בית והסביבה הקרובה. נכון להיום, אין זכר לחווה זו. יתרה מזאת, יוזף אולמה היה פעיל במרקובה כספרן במועדון הנוער הקתולי ובאיגוד הנוער הכפרי "וויצ'י".

ככל הנראה בסוף 1942 לקחו תחת חסותם בני הזוג אולמה פליטים יהודים מלאנצוט וממרקובה. הם שיכנו אותם בעליית הגג. הייתה זו משפחת גולדמן מלאנצוט: שאול גולדמן, שסחר בבקר לפני המלחמה, וארבעת בניו. עד מהרה הצטרפו אל המסתתרים גם שתי בנות ונכדתו של חיים גולדמן ממרקובה – לאה דידנר עם בת בשם לא ידוע וגניה (גולדה) גרינפלד.

בני הזוג אולמה עזרו גם למשפחת טנצר. הם עזרו לבנות מקום מסתור ביער ליהודים. זה היה מחפור שנמצא בגיא סמוך. לרוע המזל, הוא התגלה במהלך פשיטה גרמנית ותושביו נהרגו.

משמעותי לדעת שהזוג אולמה לא הסתירו הרבה על העובדה שהם עזרו ליהודים – רבים מתושבי הכפר ידעו על כך, והכל הצביע על כך שבזכות הסולידריות שלהם, סיפור העזרה יסתיים בשמחה. חלק מהיהודים אף עזרו באופן פעיל בעבודות החווה, במיוחד בשיזוף עורות שמשפחת אולמה עשתה במהלך המלחמה. ההמולה והעבודה היומיומית אפילו צולמו. הם הסתתרו במקלט בעליית הגג רק בלילה או בשעת סכנה.

האווירה בבית אולמה הייתה טובה – הבניין שניצב מחוץ למסלול הראשי היה מוקף בגינה מלאה פרחים ועצים. התמונות שנותרו מציגות אנשים מחייכים ורגועים, המסורים לחיי היומיום בכפר. הם לא מראים שהייתה מלחמה מסביב ושהשארת שמונה יהודים בעליית הגג, בשטח הממשל הכללי, יכולה להסתיים בעונש מוות. עם זאת, אין זה אומר שטרור הכיבוש לא הגיע למרקובה. הם ראו את המוות מקרוב – חלונות בית אולמה השקיפו על התעלה שבה נורו יהודים מהסביבה.

זמן השלום היחסי הופרע על ידי הוקעה של קצין משטרת הפולנישצ'ה, וולדז'ימייז' לש, אשר סייע במשך זמן מה גם ליהודים שהוסתרו על ידי הזוג אולמה. אולם כשהחלו הפליטים היהודים לדרוש ממנו להחזיר להם את הרכוש שקודם לכן הופקד בידיו לשמירה, הוא החליט להיפטר מהם.

הפשע אורגן בליל ה-23-24 במרץ 1944. את המשלחת הוביל באופן אישי מפקד הז'נדרמריה של לאנצוט, סגן איילרט דיקן. על פי הוראתו הילדים (סטניסלבה בת ה-8, ברברה בת ה-6, ולדיסלב בת ה-5, פרנצישק בן ה-4, אנטוני בן ה-3 ומריה בת ה-18) וויקטוריה אולמה, שהייתה בהריון מתקדם, נרצחו. במהלך ההוצאה להורג אמר אחד הרוצחים את המילים הבאות: "תרו איך הורגים חזירים פולנים על הסתרת יהודים". כשכולם נורו, נשדד בית המשפחה הנרצחת על ידי הגרמנים. בפעולה השתתפו גם קציני משטרת הפולנישצ'ה תחת הפקודה הגרמנית.

בינואר 1945, לאחר סוף הכיבוש הגרמני, הוצאו שרידי משפחת אולמה ונטמנו בבית הקברות של הקהילה במרקובה. בנוסף גופותיהם של היהודים הנרצחים הוצאו מהקבר בפברואר 1947 והועברו לבית הקברות של קורבנות ההיטלריזם ביגיילו-נייכציאלקי.

אין ספק שהפשע במרקובה ב-1944, שבו מתו 16 בני אדם, הוא היום סמל למותה של החברה הפולנית שנרצחה על שנתנה תמיכה ועזרה לבני הלאום היהודי. רק לאחר 51 שנים, הידיעה על מה שהתרחש בכפר הזה החלה לעלות לאט לתודעה הכללית. ב-13 בספטמבר 1995 כיבד מכון יד ושם בירושלים את הגיבורים הפולנים בתואר "חסידי אומות העולם", ובשנת 2004 נחשפה במרקובה אנדרטה ייעודית לזכר הפשע. יתרה מכך, בהוראת נשיא הרפובליקה של פולין לך קצ'ינסקי ב-25 בינואר 2010, זכו בני הזוג אולמה לאחר מותם בצלב המפקד של מסדר פולוניה רסטיטוטה. נכון להיום, יש מוזיאון במרקובה המוקדש כולו למשפחה זו ולפעילותה ההרואית במהלך הכיבוש הגרמני. הוא נוצר הודות למאמצים של סגן הנשיא הנוכחי של המכון לזיכרון לאומי – ד"ר מתאוש שפיטמה.

מספר הפולנים שהצילו יהודים גדל בהתמדה, למרות שחלפו שנים רבות מאז תום מלחמת העולם השנייה. כנראה שלא נדע את מספרם הסופי. נכון להיום, ישנם כ-7,000 חסידי אומות עולם פולנים, הקבוצה הלאומית הגדולה ביותר שזוכה לתואר "חסידי אומות העולם".