במפנה החודשים ינואר ופברואר 1943 הגיעו לסיידלצה ולמחוז שני טרנספורטים של רכבת, שהכילו בסך הכל כ-2,000 איש מכפרי זמושץ', שנעקרו על ידי הגרמנים מאז סוף נובמבר 1942. כמעט מחצית מהם היו ילדים.

כתוצאה מפעולת העקירה שביצעו הגרמנים באזור זמושץ' (https://dignitynews.eu/pl/wysiedlenia-polskiej-ludnosci-z-zamojszczyzny/), יותר מ-100,000 בני אדם גורשו. ביניהם היו כמעט 30,000 ילדים. בסוף ינואר, הובלה הרכבת הראשונה ממחנה המעבר בזמושץ' לסיידלצה על ידי הגרמנים. בקרונות בקר לא מחוממים צופפו הכובשים אלף איש. ביניהם היו 320 ילדים מתחת לגיל 10. המסע התקיים בתנאי חורף קיצוניים. הקבוצה הגיעה לסיידלצה ב-31 בינואר 1943.

הקהילה המקומית, ארגוני מחתרת וכן סניף של ועדת הרווחה הפולנית החלו בהכנת סיוע לעקורים. הם הבטיחו מקומות לחולים בבית החולים המקומי. למרבה הצער, ברגע שנפתחו הקרונות התברר שלא כולם שרדו את המסע. הקורבנות היו ילדים שקפאו למוות במהלך הגירוש. הצעירה שבהן, מריה פירז, הייתה רק בת שבועיים. בסך הכל מתו 23 ילדים.

רשויות סיידלצה, בראשות ראש העיר סטניסלב זדנובסקי, החליטו לארגן טקס הלוויה. הגרמנים, למרבה ההפתעה, לא התנגדו. מידע על ההלוויה הגיע במהירות לתושבי סיידלצה ולתושבי הכפרים בסביבה. ב-3 בפברואר, לא פחות מ-10,000 אנשים התאספו מול כנסיית סנט סטניסלאוס, שם נערך טקס ההלוויה. לאחר הטקס, למרות העגלות המוכנות, תושבי סיידלצה נשאו בעצמם 23 ארונות קבורה לבנים עם גופות הילדים אל הנקרופוליס המקומי ברחוב סמנטרנה. ההלוויה הייתה ההפגנה הגדולה ביותר בפולין תחת הכיבוש הגרמני. פחות מחודשיים לאחר מכן, ראש העיר זדנובסקי נעצר וגורש לאושוויץ.