מקסימיליאן היילפרן נולד ב-1856 למשפחה של סוחרים יהודים שהראו שוב ושוב פטריוטיות פולנית. אחיו הגדולים השתתפו במרד ינואר נגד רוסיה הצארית, ואחד מהם – איזידור – היה עוזרו של הגנרל מריאן לנגייביץ', אחד ממנהיגי המרד. בנו, ברוניסלב, מצד שני, מת בחזית מלחמת העולם הראשונה כחייל בלגיונות של יוזף פילסודסקי.

משנת 1876 מקסימיליאן למד רפואה וטרינרית באוניברסיטת ורשה. במקביל הוא השתלב בפעילות חשאית בחברה לחינוך לאומי. הארגון, בהשפעת הפוזיטיביסטים, עסק בהפצת חינוך באזורים הכפריים. היילפרן הפיץ את רעיונות החינוך העצמי שהיו פופולריים במילייה זה. מאוחר יותר התעניין בסוציאליזם, וראה בו הזדמנות לפתור רבות מהבעיות הלוחצות של השכבות העניות יותר של ממלכת פולין. ב-1877 היילפרן נעשה חבר בפרולטריון המפלגה הסוציאליסטית-מהפכנית הבינלאומית.

מעורבותו בפעילות סוציאליסטית הובילה למעצרו על ידי השלטונות הרוסיים ולמאסרו במצודת ורשה. הוא ריצה את עונש המאסר שלו מ-1879 עד 1881, ובמהלכו החל לערוך את כתב היד "קול האסיר". בסופו של דבר הוא הוגלה לסיביר (1881-1884).

בגלות, כמו אינטלקטואלים פולנים בולטים אחרים, החל היילפרן לעסוק בעבודה מדעית. במקרה שלו, זה היה מחקר בוטני של סיביר. כשחזר, הוא נכנס שוב לאוניברסיטה כדי להשלים את לימודיו. בתקופה זו עבד כמורה בבתי ספר פרטיים, והשיג פטנט כמורה ביתי. עם זאת, במקביל, הוא היה פעיל באוניברסיטה המעופפת הבלתי חוקית, שבגינה שללו השלטונות הצארים את רישיון ההוראה שלו.

למרות זאת, הוא הצליח לחזור למקצועו. הוא הצליח כמורה בבית המלאכה של ד"ר לודוויק נתנזון, שהוסב לבית ספר לבעלי מלאכה לקהילה היהודית בוורשה. די מהר הוא הפך למנהל שלו.

כאשר פולין השיגה מחדש את עצמאותה, נחשב היילפרן למומחה מצטיין בחינוך מקצועי, ולכן ב-1918 התבקש על ידי משרד החינוך לכתוב מחקר בנושא. הוא גם בחן ספרי לימוד לתלמידי מוסדות הכשרה מקצועית וכתב אותם בעצמו.

בפולין החופשית, הוא לא נטש את פעילותו החינוכית ופעילותו לפופולריזציה. הוא כתב ספרים רבים על מדעי הטבע. בנוסף, כתב את אחד מפרקי הספר "תולדות הקהילה היהודית בוורשה במאה ה-19", המוקדש לבית הספר הקהילתי למלאכה, אותו ניהל עד מותו.

היילפרן נפטר בשנת 1924. את ההספד בהלווייתו נשא שר החינוך, בולסלב מיקלשבסקי.