היום מלאו 105 שנים להחזרת עצמאותה של פולין, בבשורת ממשלת העם הזמני של הרפובליקה הפולנית, שהוקמה בתחילת נובמבר 1918 בלובלין. אמנם היא תפקדה רק ימים ספורים, אך ללא ספק הייתה מרכיב חשוב בתהליך החתירה של האומה הפולנית להגדרה עצמית, ותכניתה שינתה מהותית את תפיסת השיטה הפוליטית-חברתית עד אז.
המדינה הפולנית המתחדשת נאלצה להתמודד עם כמה בעיות חברתיות שנבעו מתקופת החלוקה בת 123 השנים. המדינה נהרסה על ידי יותר מארבע שנים של לוחמה, והעוני היה נרחב. בזמן מכריע זה הסיקו תנועות השמאל לעצמאות שיש לעשות מאמצים להקים ממשלת פועלים ואיכרים, וכך בלילה שבין 6 ל-7 בנובמבר 1918 פורסם "מניפסט" על חומות לובלין, שהכריז על הקמת ממשלת העם הזמנית של הרפובליקה הפולנית, בראשות ראש הממשלה איגנסי אווריסט דשינסקי.
ה"מניפסט" של ממשלת העם עצמו היה למעשה תוכנית פוליטית המכילה חזון של שיטה חדשה של פולין הדמוקרטית. אפשר לתאר אותו כפרויקט הבוגר ביותר לשיקום היחסים החברתיים, הפונה לעם הפולני, לפועלים, לאיכרים ולחיילים. בטקסט נכתב: "העם הפולני! איכרים ופועלים פולנים! אם אתם רוצים לתפוס את מקומכם הראוי במשפחת העמים החופשיים, אם אתם רוצים להיות הבעלים של ארצכם, אז אתם חייבים לקחת את השלטון בפולין לידיכם, עליכם לבנות בעצמכם את המבנה של הרפובליקה העממית העצמאית והמאוחדת של פולין".
חברי הממשלה, שהגיעו בעיקר מהמפלגה הסוציאליסטית הפולנית, המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הפולנית או מפלגת העם הפולנית "שחרור", הכריזו על רפובליקה עממית פולנית, המקיפה אזורים מיושבים בפולנים, עם חוף ימי משלה. הנשיא הראשון שלה היה אמור להיבחר על ידי הפרלמנט המחוקק. בנוסף, היה זה רעיון חדשני באירופה להעניק זכות בחירה אקטיבית ופסיבית לכל האזרחים שהגיעו לגיל 21, ללא הבדל מין, מה שהפך במהרה לבסיס בלתי מעורער של הדמוקרטיה.
המניפסט הכריז אז על שוויון פוליטי ואזרחי של כל האזרחים ללא הבדל מוצא, לאום או דת. חופש המצפון, הדיבור, העיתונות, הזכות לאסיפות, מצעדים ועמותות הובטחו, והותרה גם האפשרות להקים איגודים מקצועיים ולארגן שביתות. תוכנן ארגון מחדש של הממשל במדינה ברוח דמוקרטית והקמת מיליציה עממית לשמירה על הביטחון ובפרט התקבלה החלטה לספק לאוכלוסיה את מצרכי המזון הנחוצים ביותר, דבר שהיה המאמץ הקשה והדוחק ביותר של הממשלה.
נושא התרומות וההתמחויות טופל, תוך הכרה בהם כרכוש המדינה, וכן ביערות פרטיים וממשלתיים לשעבר. גם נושאים חברתיים לא נזנחו, והכריזו על הנהגת יום עבודה בן שמונה שעות, בין אם זה בתעשייה, במלאכה או במסחר. גם הפרויקטים הראשונים בעלי אופי פרו-חברתי שיועברו להצבעה באסיפה המחוקקת העתידית זוהו מראש, כולל: הפקעה וביטול של אחזקות קרקע גדולות ובינוניות, הלאמת מכרות, מלוחים, תעשיית הנפט ודרכי תקשורת. בנוסף, היא קראה להעלות את מעמדם החברתי של העובדים על ידי מתן אפשרות להשתתף בניהולם של אותם מפעלי תעשייה אשר מסיבות שונות לא יולאמו לאלתר. עוד הוכרז כי ייווצר חוק שיאפשר החרמת נכסים שנוצרו במהלך המלחמה באמצעות ספקולציות בסחורות.
בנוסף לרצון להנהיג יום עבודה בן שמונה שעות, מרכיבים חיוניים ביותר לציבור הרחב היו ההכרזות על יצירת חוקים להגנת העבודה, אבטלה, מחלה וקצבת זקנה, והכנסת ביטוח אוניברסלי, חובה וחינוך חינם. מסיבה זו השתתפו בהמוניהם תושבי לובלין בעצרות פוליטיות, והביעו את תמיכתם בקבינט של דשינסקי. חשוב לציין, למרות התוכן הבסיסי והבלתי מתפשר של המניפסט, יש לציין שהסוציאליסטים רצו ליישר את אי השוויון החברתי, ובו בזמן גינו בתקיפות את השיטות הבולשביקיות ליישום רפורמות.
זה היה כבר ב-10 בנובמבר 1918 כאשר יוזף פילסודסקי חזר ממגדבורג. דשינסקי נכנע לבסוף לצוואתו של פילסודסקי, שדרש להקים ממשלה לאומית המורכבת מנציגי כל הקבוצות הפוליטיות. לפיכך, ב-17 בנובמבר 1918 ממשלת העם הזמנית של הרפובליקה של פולין בלובלין, בראשות סטניסלב תוגוט, הפסיקה את פעילותה על ידי הוצאת שני צווים נוספים: "צו על יום עבודה בן שמונה שעות" וקביעת "תנאי שירות מינימליים עבור השירות הכפרי התחתון".
היסטוריונים כיום מאמינים שממשלת העם הייתה פרק בתהליך החזרת עצמאותה של פולין. עם זאת, כממשלה הפולנית הראשונה העצמאית לחלוטין מהכוחות המחלקים, היא פיתחה במהירות תוכנית פוליטית קוהרנטית ומודרנית שעסקה בנושאים חברתיים חשובים רבים. הקבינט הבא, בראשות ראש הממשלה יז'י מורצ'בסקי, התחייב ליישם את הנחות היסוד שלו.