ב-13 בינואר 1870 נולד בטשמשנו ידז'יי מורצ'בסקי. הוא היה סוציאליסט, חייל החטיבה הראשונה של הלגיונות הפולניים וראש ממשלת ממשלת הרפובליקה, שהקדיש את כל חייו למאבק לעצמאות ולשמירה על קיומה הריבוני של המדינה הפולנית.

הוא גדל במשפחה אינטלקטואלית, פטריוטית. אביו, מאצ'יי מורצ'בסקי, אציל (סמל חולבה), היה אדריכל ובנאי ידוע, לחם במרד ינואר תחת פיקודו של מריאן לנגביץ'. לאחר שסיים את הגימנסיה, נרשם ידז'יי לאוניברסיטה הטכנית של לבוב, שם השתלב בארגון הסטודנטים "עזרת אחים", והפעיל בתוכו קבוצת לימוד עצמי ועצמאות. בתקופה זו הוא פגש סוציאליסטים. מתוך אמונה שאיכרים ופועלים צריכים להיות מעורבים במאבק על עצמאותה של פולין, הוא הצטרף למפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גליציה. מטעמה הפך לחבר בפרלמנט האוסטרי, שם חתר למען זכויות עובדים ומתן הטבות סוציאליות לעניים ביותר.

לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה, הוא היה שותף לארגון חילות הרובאים, והצטרף ללגיונות הפולניים באוגוסט 1914. כחייל החטיבה הראשונה של הלגיונות, בהוראת יוזף פילסודסקי, הפך לחבר בוועד הלאומי העליון, הנציגות הפוליטית של הפולנים בגליציה. לאחר מעצרו וכליאתו של פילסודסקי במבצר מגדבורג, הוא היה אחד ממובילי קבוצת פרו-פילסודסקי החשאית, שנקראה מנזר ארגון A, ופעל במקביל כמנהל הפוליטי של הארגון הצבאי הפולני (POW).

בערב השבת העצמאות הוא הפך לחבר בוועדת הפירוק הפולנית לגליציה וצייישין שלזיה, שהופקדה על ביטול היחסים המשפטיים בין גליציה ואוסטרו-הונגריה. ב-6 בנובמבר 1918, הוא נכנס לתפקיד שר הדואר והתקשורת בממשלת העמים הזמנית של הרפובליקה הפולנית בלובלין, ולאחר מכן, בהוראתו של פילסודסקי, הפך לראש ממשלת פולין, והכניס, בין היתר, זכות בחירה אוניברסלית לנשים, יום עבודה של 8 שעות וזכות לשבות ולהקים איגודים מקצועיים.

הוא היה פעיל כפרלמנטר וחבר איגוד מקצועי לאורך כל התקופה שבין המלחמות. הוא מת ב-5 באוגוסט 1944 בדירתו בסוליובק, כשנפגע משבר של פגז ארטילריה.