ב-15 בדצמבר 1886 נולדה וונדה קרהלסקה. סוציאליסטית, חברת הארגון הקרבי של המפלגה הסוציאליסטית הפולנית שהקדישה את רוב חייה ללחימה למען עצמאות פולין. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה היא השתלבה בסיוע לאוכלוסייה היהודית שנרדפה על ידי הגרמנים.

היא גדלה במשפחה של בעלי קרקעות של משתתפי מרד ינואר. לאחר נפילתו הוגלה אביה למזרח סיביר. במהלך מהפכת 1905 היא הצטרפה למפלגה הסוציאליסטית הפולנית, חילקה עלונים והבריחה נשק. ב-18 באוגוסט 1906, היא ארגנה וביצעה ניסיון הפצצה לא מוצלח על המושל הכללי הרוסי של ורשה, גיאורגי סקלון, שהיה אחראי לדיכוי העם הפולני בממלכת פולין. מחשש למעצר, היא נכנסה לנישואי נוחות עם אדם דוברודז'יצקי, והפכה לאזרחית אוסטריה.

בריחתה מהחלוקה הרוסית הצילה כנראה את חייה, שכן עד מהרה נעצרה בקרקוב וזוכתה מפסק דין של בית הדין האזורי בוודוביץ, למרות שהודתה במעורבותה ברצח. מספר חברי הפרלמנט האוסטרי התערבו בעניינה, והמשפט עצמו היה סיבה להפגנות פטריוטיות.

בתקופת בין המלחמות היא ובעלה טיטוס פיליפוביץ' היו בשליחות דיפלומטית. בין השנים 1935-1939 היא עבדה כעורכת ראשית של הירחון ארקדי. בפעילותה החברתית למען נשים, היא הייתה סגנית נשיאת האגודה הפולנית לנשים עובדות.

בתקופת הכיבוש הגרמני, יחד עם זופיה קוסאק-שצ'וקה, היא ארגנה את הוועדה החברתית לסיוע לאוכלוסייה היהודית, והעניקה סיוע ל-180 איש לפחות, רובם ילדים. בדצמבר 1942 הפכה הוועדה למועצה "ז'גוטה" לסיוע ליהודים.

לקרהלסקה הוענק צלב העצמאות עם חרבות, צלב האבירים של מסדר פולוניה רסטיטוטה ועיטור "חסידת אומות העולם".