באמצע המאה ה-19 מנתה אוכלוסיית צ'נסטוחובה קצת יותר מ-8,600 תושבים, בעוד שבשנת 1914 היא כבר הייתה קרובה ל-93,000. למרות שתהליכי עיור ותיעוש, הקשורים בין היתר לביטול הצמיתות לאחר מרד ינואר, התרחשו במחצית השנייה של המאה בכל ארצות פולין בחלוקה הרוסית, צ'נסטוחובה התפתחה במהירות יוצאת דופן. יהודים מילאו תפקיד מרכזי בקרב התעשיינים של צ'נסטוחובה.

במפנה המאות ה-19 וה-20 הפכה צ'נסטוחובה לעיר המרכזית של מחוז התעשייה סוסנובייץ. באמצע המאה ה-19 היו מפעלים שהעסיקו כמה עובדים כל אחד, בית חרושת לסבון ונרות, בית חרושת לפלדה, מבשלת בירה ומפעלים אחרים.

התעשיין המודרני הראשון היה ברק וילהלם קוהן (1835-1912). יחד עם אדולף אודרפלד פתח בית דפוס, בזמן שבשותפות עם משפחת מרקוספלד, שאליה היו בני הזוג קוהן קשורים, פתח בית חרושת לנייר וטחנות (1867-1872). השקעותיו היו קשורות להסדרה חלקית של נהר הוורטה, ובנוסף קוהן, יחד עם הסוחר הברלינאי קרל גינסברג, ייבשו את הביצות המקיפות את העיירה, דבר שהיה בעל חשיבות רבה לשיפור בריאות האוכלוסייה.

הנריק לודוויק מרקוספלד (1853-1921), נשיא הקהילה היהודית בצ'נסטוחובה, פעיל חברתי ונדבן, החזיק גם בבעלות ובבעלות משותפת של מספר מפעלים. בשנות ה-80 של המאה ה-19 הוא ייסד את בית החרושת לנייר צבעוני, בד וקרטון, ובעשור שלאחר מכן הוקם ביוזמתו מפעל הטוויה והאריגה של יוטה "וורטה". יחד עם סטניסלב גרוסמן, ולאחר מכן באופן עצמאי, הוא גם ניהל מפעל לכובעים, שהעסיק כ-450 עובדים. המפעל ייצא מוצרים להודו ולסין, בין היתר. כמו כן, המשפחות היהודיות ניהלו מפעלי גפרורים ומתכות.

במפנה המאות ה-19 וה-20 היוו היהודים כשליש מאוכלוסיית צ'נסטוחובה.