במהלך הכיבוש הגרמני של פולין בין השנים 1939–1945, נהרסו כליל כמה מאות כפרים פולניים, ורוב תושביהם נרצחו

ההשתקות הראשונות התרחשו במהלך פעולות העוינות בספטמבר 1939, ומאוחר הפכו לאחד מכלי הטרור הגרמני העקוב מדם נגד תושבי הכפרים הפולניים. הדיכויים היו תגמול על סיוע לארגוני מחתרת, מחסה ליהודים במחבוא, או אי עמידה במשלוחי החובה של מוצרים חקלאיים, הידועים כמכסות. תושבי הכפר הצעירים נתפסו גם הם וגורשו לעומק הרייך השלישי לעבודות כפייה.

באפריל 1940, כמה עשרות כפרים הושקטו ויותר מ-700 בני אדם נרצחו במחוז ראדום של הממשל הכללי (חלק מפולין תחת הכיבוש הגרמני) כתגמול על סיוע ליחידת הפרטיזנים בפיקודו של רב סרן הנרי דובז'נסקי הידוע כ"הובל".

ב-14 באפריל 1940 ביצעו כוחות הכיבוש הגרמניים פעולת השתקה ביוזף דוז'י שליד לוקוב שבמחוז לובלין של הממשל הכללי. משפחות גרמניות חיו בעיירה זו עוד לפני מלחמת העולם השנייה. ב-13 באפריל 1940 הפכה אחת מהן לקורבן של שוד במהלכו היא נרצחה. למחרת, 14 באפריל, הגיעו כוחות גרמנים ליוזפוב דוז'י, כולל הז'נדרמריה, הגסטפו והסלבסטשוץ (כוחות הגנה עצמית שגויסו מגרמנים מקומיים). תושבי יוזפוב והכפרים הסמוכים הועברו לקרבת חוות הגרמנים ההרוגים. בסך הכל נאספו כמה מאות פולנים. חלקם (נשים וילדים עד גיל 14) שוחררו לביתם. בערב הושלמה הטרגדיה של האחרים. הם היו מסודרים בשורות של עשרה על הכיכר, מוארים בפנסים. בהוראת אלברכט פון אלוונסלבן, הגרמנים החלו לירות בתתי מקלע ורצחו כמעט 200 איש שנותרו קבורים בקבר אחים.