גווידון נולד למשפחה יהודית. את שנות הנעורים הראשונות שלו בילה בפשמישל לפני שעבר עם משפחתו לוורשה בגיל 12. שם למד בגימנסיה העברית "אסכולה". לאחר שעבר את בחינות הבגרות שלו בברלין, הוא בחר בלבוב כמקום לימודיו. שם הוא החל את הקריירה האמנותית שלו, והופיע במועדונים שונים בעיר.

במהלך מלחמת העולם השנייה, גווידון הצטרף לקבוצות אמנותיות שונות, ביניהן להקתו של פליקס קונארסקי, הידועה בשם Ref-Ren. כישרונו שימש להעלאת רוח הלחימה של החיילים הפולנים. הרגע הזכור ביותר בקריירה שלו היה ההופעה הראשונה של 'פרגים אדומים על מונטה קאסינו'. זה קרה זמן קצר לאחר שהחיילים הפולנים הובילו את בעלות הברית לניצחון ב-18 במאי 1944 בקרב על מונטה קאסינו. השיר הזה הפך להמנון הקרב ולסמל הגבורה הפולנית. כפי שהוא עצמו נזכר, השיר היה 'תוצאה של האווירה של השבועות הרבים שקדמו לקרב'.

לאחר המלחמה היגר גווידון ללונדון, שם המשיך בקריירת המשחק שלו תחת השם גיא בורוקי ובכינוי גידו לוריין. ב-1959 עבר לאוסטרליה, שם השתלב בחיי האמנות של הקהילה הפולנית. הוא הקים את הסניף האוסטרלי של איגוד אמני הבמה הפולנים במלבורן והמשיך את הקריירה שלו בטלוויזיה, בתיאטרון ובמסך הכסף. למרות כיסופיו לפולין, הוא מעולם לא החליט לחזור אליה.

גווידון היה נשוי פעמיים. אשתו הראשונה הייתה האמנית אירנה אנדרס, לימים אשתו של הגנרל ולדיסלב אנדרס. שמה של אשתו השנייה היה אווה.

בורוקי מת בגיל 97 מפציעה בגולגולת לאחר שנפל על מדרגות בטון בגינתו.