בין הקורבנות של הלאומנים האוקראינים בווליניה היו, מלבד נשים פולניות וזקנים, גם תינוקות וילדים. רישומים, זיכרונות ותיעוד מראים שכאשר עמדו בפני רציחות המוניות, ילדים רבים גילו גבורה ומודעות, והצילו לא רק את חייהם שלהם, אלא גם את אחיהם ועוברי אורח שנפצעו במעשי הטבח.
החיסול ההמוני של פולנים על ידי לאומנים אוקראינים בוצע על בסיס הנחיה סודית שהוציא ביוני 1943 ראש המטה של צבא המורדים האוקראיני, קולונל דמיטר קלצ'קיבסקי. ההנחיה קובעת: "עלינו לבצע פעולה גדולה של חיסול של האלמנט הפולני. עם יציאת הכוחות הגרמניים, עלינו לנצל את הרגע הנוח הזה כדי לחסל את כל אוכלוסיית הגברים בגילאי 16 עד 60. את הקרב הזה אנחנו לא יכולים להפסיד ויש להחליש את הכוחות הפולניים בכל מחיר". בפועל, צווים אלו ואחרים, שקראו להרג שכזה, הביאו לטבח אכזרי בילדים ובנשים בשנים 1943 ו-1944. ההערכה היא שכ-130,000 בני אדם נרצחו על ידי האוקראינים, בהם כ-60,000 בווליניה. תועדו לא פחות מ-135 דרכים שבהן נפטרו קורבנות. מוות מכדור הייתה הקלה שבהן.
אל מול הטרגדיות הגדולות של כפרים שלמים בהם גרו פולנים, ילדים פולנים, שלעתים קרובות יותר ממבוגרים הצליחו להימלט מהרוצחים, מילאו תפקיד נכבד בהצלת אחיהם הקטנים ובסיוע לפצועים. למרות שהם חוו סצנות מזעזעות, חלק מהם בכל זאת שמרו על חדות.
כשזוג מורים נשוי נרצח בכפר הושצ'ין שבמחוז קובל (כיום אוקראינה) במאי 1943, שלושת ילדיהם שרדו את הרצח. בנם הבכור זביגנייב, בן 7, ואחיו אנדז'יי בן ה-3 מיהרו לקובל כדי לברוח, בהליכה של 11 ק"מ לאורך תוואי הרכבת המוביל לאותו כפר. לאורך ההליכה הארוכה והמייגעת נשא זביגנייב את אחיו הצעיר, שהיה אז תינוק. במאלה שידלישצ'ה (מחוז קוסטופול), לעומת זאת, לאחר שהרוצחים עזבו, הובילו בנות שצ'ורובסקי את אמם הפצועה אל מחוץ לבית הבוער אל השדות, להתחבא שם ולחבוש את פצעיה. היו עשרות מצבים כאלה. על פי דיווחים אחרים, הילדים גם התריעו בפני יחידות משטרה שהורכבו מפולנים על ההרג, וכך הצילו את הכפרים בסביבה, שקיבלו הגנה. אחרים, ילדים נועזים מאוד חזרו ממסתור לכפריהם לאחר הרציחות וניסו לחלוק כבוד לגופות קרוביהם.
בריחות הילדים הרבות מהלאומנים האוקראינים למערב משכו את תשומת לבה של מועצת הרווחה המרכזית. בזכותה, ובעיקר לאתנוגרפית ידוויגה קלימשבסקה, חיילת בצבא הבית, ניתן היה לארגן עבורם בית יתומים בפייסקובה סקאלה (ליד קרקוב) בממשל הכללי.