ביסקופין, כפר השוכן על אגם ביסקופינסקי, במחוז קויאביה-פומרניה של היום, נודע בשנות ה-30 של המאה ה-20, הודות לגילוי מבצר פרהיסטורי. הוא נבנה במאה ה-8 לפנה"ס על אי באגם והיה מיושב עד המאה ה-6 לפנה"ס. באותו מקום, במאות ה-5 וה-4 לפני הספירה היה קיים יישוב פתוח. לאחר נטישתו, האי הוצף חלקית במימי האגם, כוסה חלקית בשכבות עבות של סחף ודשן, שהסתירו את שרידי המבנים במשך מאות שנים. שינויים במפלס המים הפכו את האזור לחצי אי.
בשנת 1932 ווסתה הזרימה בנהר גסבקה הזורם דרך אגם ביסקופין, מה שהביא להורדת מפלס המים שלו ולגילוי חלקים מהיישוב. לפני כן, איכרים מקומיים מצאו בשדות חפצי ברונזה, שברי כלי חרס וכלים, עליהם דיווחו ילדיהם למורה המקומי, ולנטי שווייצר. הוא דיווח על המידע על הממצאים ועל הדברים שסבר שהיו גגות בני אלף שנים הבולטים מהמים, לפרופסור יוזף קוסטז'בסקי, ארכיאולוג מאוניברסיטת פוזנן.
המחקר החל כמעט באופן מיידי, בתחילה עם תקציב צנוע מאוד של 140 זלוטי. לשם השוואה, העובד הממוצע השתכר בסביבות 102-103 זלוטי בחודש, עובדת בסביבות 50 זלוטי, ועובד קרקע במכרה פחם קשה בסביבות 193 זלוטי. אולם במהרה גדל תקציב הארכיאולוגים פי כמה והגיע תוך שנים ספורות לסכום של 30,000 זלוטי. הדבר נבע בעיקר ממשמעות הממצא, שלא הייתה לו מקבילה באירופה, בשל תקופת מקורו. גם מסע ההסברה והפרסום התוסס שניהלו פרופ' קוסטז'בסקי ותלמידו ד"ר זדז'יסלב רייבסקי, תרם לתהילת המקום.
הארכיאולוגים שחיו קודם לכן באוהלים שכורים במהלך העבודות הראשוניות ושאבו מים מהתעלות בעזרת משאבה ידנית, הקימו מאוחר יותר צוות גדול. הוא כלל תריסר חוקרים, כמה עשרות עובדי צווארון כחול (שבמקרה היו פעם בשביתה קצרה), בלון לצילום מהאוויר ואפילו צוללנים מהצי הפולני. קנה המידה הגדול של העבודה נגרם מהעובדה שבגלל מצבם הטוב מאוד של חלקים גדולים מהיישוב, ביקשו הארכיאולוגים לנצל את ההזדמנות ללמוד את תנאי חיי היום יום. המחקר אישר את האמונה שהוכרזה לראשונה ב-1933 על ידי פרופ' קוסטז'בסקי שיש לייחס את ביסקופין לתרבות הלוסטית. התוצאות שלו לא השתנו עד היום, אם כי התיארוך של ביסקופין שונה כעת. נכון לעכשיו, מדענים מאמינים כי המבצר במקום זה הוקם בתחילת עידן הברונזה ועידן הברזל.
במהלך המחקר נעשה שימוש בפתרונות חדשניים, תוך ביסוס שיתוף פעולה עם מומחים שונים (כולל גיאולוגים, דנדרולוגים, אדריכלים, פליאו-זואולוגים) כדי לתארך נכון את הממצאים, ולקבוע את תקופות השינוי במפלס המים באגם, לשחזר את מראה היישוב וכיוצא באלה. נתונים מתקופת בין המלחמות מראים לפעמים תוצאות מעניינות מאוד. לדוגמה, התזונה של תושבי ביסקופין שעשעה את המדענים. על בסיס השרידים שהשתמרו נמצא שהם אכלו חיות משק, כנראה גם כלבים, אך מדוע כמעט ולא נמצאו עצמות דגים באזור הסמוך למים?
תקופת מלחמת העולם השנייה התבררה כזמן קשה מאוד בהיסטוריה של ביסקופין. פרופסור קוסטז'בסקי שהיה מבוקש על ידי הגרמנים מתחילת המלחמה, למרבה המזל, הצליח להימלט מה-Reichsgau Wartheland, ששולב בגרמניה. הוא העביר את המלחמה במחבוא בשם בדוי בסביבת טרנוב וניסקו. ביסקופין הפכה למקום עניין של יחידת SS מיוחדת (SS-Forschungseinrichtung Ahnenerbe«, משמעות מילולית: מכון המחקר של ה-SS ל"מורשת אבות"), ששמה לה למטרה להוכיח שהמבצר בביסקופין נבנה על ידי אחד השבטים הגרמניים. עם זאת, המחקר בפיקוח Hauptsturmführer פרופסור הנס שליף, לא אישר את התזה הזו. לפיכך, העבודה הופסקה, השטח כוסה בחול, והדוח הסופי הוכן באופן שאינו כולל את האפשרות להשתתפות של הסלאבים (לטובת אנשי איליריה) בהקמת היישוב. הוא נכתב בסגנון גרמני פסאודו-מדעי טיפוסי לתקופת מלחמת העולם השנייה:
המבצר, כמו מבצרים אחרים בצפון איליריה, נפל. אנחנו יודעים, קודם כל, שהוא נהרס בשריפה. הטבטונים המזרחיים נותרו המנצחים, אך ככלל הם לא עשו שימוש במבצרי איליריה. לאחר מאבק הצעירים שלהם, הם נותרו האדונים הבלתי מעורערים של המדינה (ציטוט מתוך הדוח מ: K. Reichenbach, Biskupin – Ur (slawen) statt. Prähistorische Archäologie als deutsch-polnische Beziehungsgeschichte". Mitropa. Jahresheft des Leibnitz-Instituts für Europa "2017, par. 10-15, pp. 13).
לאחר תום מלחמת העולם השנייה, השלטונות הקומוניסטיים ניסו להשתמש בביסקופין לתעמולה שלהם. המבצר הוצג כקורבן כפול של ה-Drang nach Osten הגרמני (סע למזרח); לפי נרטיב זה, ההתקפה הראשונה הייתה אמורה להתרחש בתקופה הפרהיסטורית, השניה – במהלך המלחמה שזה עתה הסתיימה. לעיתונות הופץ מידע כי החפירות נקברו לשם השמדה. אולם באופן פרדוקסלי, החול תרם לשימור חפצים פרהיסטוריים. ראוי לציין גם כי בדיווחים הראשונים מביסקופין שלאחר המלחמה (העבודות חודשו כבר במאי 1946) אין מידע על נזק מכוון. עם זאת, ישנם דיווחים על הזנחה מכוונת של אבטחת האתר וכתוצאה מכך נזק לשחזור בין המלחמות.
ביסקופין נותרה אחת התגליות הארכיאולוגיות החשובות ביותר באירופה עד היום.